פיליפ איילנד 22.12

הגענו לפיליפ איילנד בשעות הצהרים המוקדמות עשינו צ'ק אין ונסענו היישר למסלול המרוצים המקומי.
דרור חושב שזה מסלול ממש יפה וכרגיל כשמתקרבים למסלולי מירוצים הילד מתרגש. נכנסנו למרכז המבקרים ודרור ויהונתן נכנסו גם למוזיאון המקומי.

משם נסענו לקאוז שהיא "העיר הגדולה" של האי. אכלנו צהרים והמשכנו לעבר האזורים שמעניינים אותנו... הטבע המפורסם של האי.
נסענו לאורך החוף המקסים עם צוקי וסלעי הבזלת המרשימים, ירדנו לטיול וחיפוש כלבי ים בקצה הדרומי של האי.
כנראה שעכשיו לא עונת כלבי הים או שהגענו בשעה לא טובה כי לא ראינו אפילו אחד.
מה כן ראינו? ראינו גוזלי פינגווין כחול, שלא הייתה להם סבלנות ויצאו מהקן. הנופים בטיילת מדהימים, משטחי בזלת עליהם ניתכים הגלים בעוצמה ומשאירים בריכות צלולות ומפלים. קצת מזכיר חופים פראיים בהוואי.

חזרנו לדרך העפר המקיפה את הפארק ושם בגלל שעת אחר הצהרים התחילו לצאת הוואלבי, מקפצים להם ואוכלים.

דרור בתפקיד צלם נשיונל גיאוגרפיק

כבר יום קודם הזמנו כרטיסים למצעד הפינגווינים " pinguin parede".
הגענו קצת מוקדם אבל נכנסנו למרכז המבקרים המושקע וברגע שנפתחו הדלתות והסבירו שוב ושוב שאסור לצלם הסתערנו על הטיילת המסודרת עד לטריבונות התצפית על הים.
דרור, שמתי שמתחשק לו הוא תייר שלא ממש מבין אנגלית, הוציא את המצלמה (עוד בשעות היום) וצילם גוזל חסר סבלנות... אבל אחרי זה הוא היה ממושמע.

קפאנו מקור במשך שעה וחצי ברוח הקרה עם רסיסי המים, בעשרה לתשע הם התחילו לצאת מהמים בקבוצות.
אנחנו כבר למודי ניסיון מחווית ניו זילנד והקור הכריע אותנו, אז די מהר עזבנו את הטריבונות.
אבל מסתבר שפה מתחילה ה"אטרקציה" והבנו למה זה מצעד הפינגווינים.
משני צידי שביל העץ בדרך למרכז המבקרים המוני פינגווינים שיצאו מהמים ומחפשים את הקינים שלהם וגוזלים שמחפשים אמהות.
אפילו ראינו מופע חיזור שלם.
על אף הקור והמסחריות גם חוויה זו מוכתרת כהצלחה גדולה, בעיקר כמויות הפינגווינים הגדולות (אלפים) והעובדה שהמקום יחסית מואר מעצימים את החוויה....