אתמול בערב נשברנו בדרך מהמג'יק מאונטן כבר בבייקרספילד... ברגע שראינו פרסומת לסיזלר... מסעדה של אכול כפי יכולתך. מכיון שזה ערב חג (ראש השנה), החלטנו לשבת כמו שצריך במסעדה.
כשיצאנו מהמסעדה ראינו צמוד לה daysinn החלטנו שאם המחיר יהיה עד 60 דולר נשארים... וכך היה.
הילדים היו מאוד מרוצים, המוטל היה ממש טוב, כולל ארוחת בוקר טובה יחסית לאמריקאים... ואפילו אכלנו תפוח במייפל (תחליף לדבש).
בבוקר יצאנו שבעים ומרוצים לכיוון הסקויה פארק, במחשבה שיהיה לנו יום קצר.
כשלא יודעים למה הולכים ולא מתכוננים לפני אז מופתעים ... לטובה מהנופים והעצים הענקיים המדהימים, אבל מרחקי הנסיעה במהירות ממש נמוכה מאוד עיכבו אותנו... לעצים הגענו בשתיים בצהריים.
עשינו סיבוב ליד מוזיאון עצי הסקויות התפעלנו מהגודל, גובה והעובדה שחלק מהעצים בני 3000-3200 שנה.
אח"כ הלכנו למורו רוק, סלע גרניט ענק שלטפס עליו יש לטפס 335 מדרגות חצובות בסלע (לא לדאוג יהונתן וענבר ספרו...) ומשם נשקף נוף מדהים... עוצר נשימה (למי מאיתנו שנשארה נשימה אחרי הטיפוס).
משם המשכנו בנסיעה, ואפילו עברנו עם הרכב דרך עץ.
בהמשך הדרך הגענו לג'נרל שרמן, זהו העץ הכי גדול בעולם. לא בהכרח הכי גבוה, גם לא עם הגזע העבה ביותר אבל במכלול כמות העץ ... זהו העץ הגדול ביותר. מאוד מרשים!
לקינוח ממש לקראת היציאה מהפארק עצרנו באיזור נוסף של מקבץ עצי סקויה שם גם עברנו במעין מנהרה שנוצרה בעץ סקויה שנפל והפך לחלול וראינו עצי סקויה מהגדולים בעולם.
ודובדבן קטן בקצפת אמא איילה עם שני עופרים קטנים... ממש מהסרט במבי :-)
כשיצאנו מהמסעדה ראינו צמוד לה daysinn החלטנו שאם המחיר יהיה עד 60 דולר נשארים... וכך היה.
הילדים היו מאוד מרוצים, המוטל היה ממש טוב, כולל ארוחת בוקר טובה יחסית לאמריקאים... ואפילו אכלנו תפוח במייפל (תחליף לדבש).
משם המשכנו בנסיעה, ואפילו עברנו עם הרכב דרך עץ.
בהמשך הדרך הגענו לג'נרל שרמן, זהו העץ הכי גדול בעולם. לא בהכרח הכי גבוה, גם לא עם הגזע העבה ביותר אבל במכלול כמות העץ ... זהו העץ הגדול ביותר. מאוד מרשים!
לקינוח ממש לקראת היציאה מהפארק עצרנו באיזור נוסף של מקבץ עצי סקויה שם גם עברנו במעין מנהרה שנוצרה בעץ סקויה שנפל והפך לחלול וראינו עצי סקויה מהגדולים בעולם.
ודובדבן קטן בקצפת אמא איילה עם שני עופרים קטנים... ממש מהסרט במבי :-)
מזכיר לי נשכחות....אכן הפארק הזה מאד מרשים.
השבמחקאיזה יופי של תיאורים, אני ממש חיה מחדש את הטיולים שלנו מלפני 35 שנים, כשדרור היה בגן חובה ונורית תינוקת בת שנה... התיאורים והצילומים כל כך חיים שאנחנו מאוד מאוד נהנים לקרוא ולראות אותם. תמשיכו להנות ותורידו קצת את הקצב כדי שלא תתעייפו יותר מדי ואחר כך לא תוכלו לקלוט יותר רשמים ותהיו עייפים מכדי להרגיש את חוויית הטיול... ובכל מקרה זה נפלא להיות אתכם דרך הבלוג!!!
מחק