יום גשום בבריסל

ביום השני בבלגיה ישנו כמו שצריך ולקחנו את הזמן בבוקר באיטיות... הגשם הגיע ובגללו לא מיהרנו.
אחרי בדיקות של דרור באינטרנט במכ"מים שונים הוחלט שהגשם עומד להפסק או להחלש אז התלבשנו בהתאם ויצאנו לדרך.
נסענו למרכז העיר במטרה לטייל בגראנד פלייס וכמובן לצפות בפסל המשתין.
יצאנו לדרך עם טיפטופים עקשנים, חנינו באיזור המרכז... דרור "טייל" לפני בסטריט וויו ולקח אותנו לכנסיית  סיינט מישל ואח"כ לעמוד הקונגרס, הילדים לא ממש היו מרוצים והגשם לא הפסיק לרדת...
הלכנו לגרנד פלייס הצטלמנו כמה תמונות בגשם והלכנו לעבר הפסל המפורסם ביותר בבלגיה.
בערך 50 מטר מהגרנד פלייס בסימטה קטנה ראינו התקהלות של הרבה אנשים שרים הימנון... עצרנו כי דלית אמרה ששם הפסל, ומי שלא יודע יכול לפספס. הסתבר לנו שהייתה שם קבוצה של קטלנים ששרה את ההמנון לכבוד חג לאומי שלהם ושהפסל הולבש בבגדים קטלנים לכבוד המאורע.
נדחפנו קצת בשביל לראות את ה"פלא" המשתין... התגובה הראשונה שלי ושל הילדים הייתה - "מה? זהו?" ויהונתן מוסיף - "מה זה הפסל הקטן הזה?"
בקיצור, לא הבנו את הקטע :-) למה דווקא הפסל הפצפון שמסמל "גבורה" של ילדון שבשריפה עשה כיבוי צופים זכה בכזה פרסום?
ולקינוח אין כמו וופל בלגי בבלגיה -ללקק את האצבעות.

המשכנו בטיול, הלכנו לבית המשפט או כמו שיהונתן קרא לו "הקפיטול השחור" משם צפינו על העיר.

בערב דלית הכינה לנו את השניצלים המפורסמים והטעימים שלה והתחלנו להתכוננן ליום למחרת שאמור להיות יום ארוך מאוד של 36 שעות.

גראנד פלייס

הפסל המשתין (הקטנטן) לבוש בבגדים קטלנים

וופל בלגי לקינוח

יאמי

בבוקר למחרת דוד לקח אותנו לתחנת הרכבת, עברנו ביקורת דרכונים כבר בבלגיה ועלינו ליורוסטאר.
פשוט מדהים איך בשעתיים ממרכז בלגיה אתה מגיע למרכז לונדון. המעבר מתחת לתעלה היה רק 20 דקות והרכבת נראית כאילו היא על 300 קמ"ש... מרשים.
הגענו עם מקדמי ביטחון עצומים (באדיבות דרור "מה לעשות זה בגנים"), אבל כשהגענו לטרמינל ראינו שארבע שעות לפני הטיסה אפשר לעשות צ'ק אין אז החלטנו להפטר מהמזוודות ולעשות צ'ק אין.
כבר מהמפגש הראשון שלנו עם אייר ניו זילנד הבנו שזו חברה מצויינת... שידרגו אותנו (הטיסה לא מלאה ואנחנו עם ילדים) למחלקת תיירים פרימיום.
רק כשעלינו למטוס הבנו מה זה אומר...
כל זוג (הורה וילד) קיבל שלשה של כסאות, לכסאות היה מנגנון שניתן להרים רגלים וגם עד 90 מעלות מה שהופך את השלשה למיטה קטנה... תענוג.
מערכת המולטימדיה מעולה, האוכל מצויין והדיילים נחמדים מאוד. בקיצור אפילו אני הפחדנית חלק מהזמן הצלחתי להנות.

בשבע בערב הגענו ללוס אנג'לס, עייפים אך מרוצים