וואנאקה לפוקס גליישר 21.11

התחלנו בנסיעה לכיוון הפוקס גליישר, בלי לדעת ממש מה יש בדרך... אני אוהבת את הימים האלו שאנחנו מופתעים ממה שאנחנו רואים... היום עם האינטרנט, הבלוגים והמידע בד"כ אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים ואיך זה נראה... כמובן שאין כמו מראה עיניים אבל עדין אני שמחה להיות מופתעת...
בדרך לפוקס גליישר יש כביש אחד בלבד והוא שוב עובר בפארק היפיפה מאונט אספיירינג, אנחנו רואים שלט "בלו לייק" וחניון.. עם שם כזה מבטיח, אנחנו עוצרים.
המסלול של חצי שעה הליכה (1.5 קילומטר) בדרך שני גשרים תלויים מתנדנדים וצבע המים בנחל/אגמון לא מאכזב. אנחנו מתצפתים מהגשר התלוי על מי הטורקיז הצלולים אני כרגיל מתלהבת מצבע המים.
אחר כך ירדנו לעבר הנהר, הילדים ירדו קצת לפני וכשהגעתי גיליתי שהילדים כבר התחילו בבניית רוג'ום משלהם. האמת, זה היה מתבקש לאור העובדה שלשפת הנחל בנויים עשרות כאלה.

המשכנו בנסיעה, שוב עצירה... הפעם ראינו כבר מהכביש שמדובר במפל מרשים.

בסוף הירידה הנופית לאורך נהר האסט נכנסנו ל-i שם המליצו לנו על שתי עצירות נוספות בדרך.
האחת תצפית נייטס פוינט על החופים המערביים של ניו זילנד, קצת הזכיר לי את כביש מספר אחד בקליפורניה.

והעצירה השניה היא כבר טרק קטן של כשעה וחצי (5 קילומטר) לחוף מונרו בו יש סיכוי לראות את הפינגוויננים של הפיורדלנד.
ההליכה ברובה ביערות גשם יפיפים, חזרנו לעצי השרכים שדומים לדקלים, השביל מסודר ואנחנו תופסים קצב ומגיעים בשלושים וחמש דקות לחוף.
החוף מאוד יפה... אבל קצת קשה לנו להינות מהנופים היפים כשסביבנו כמויות אדירות של זבובי חול טורדניים.
החלטנו בכל זאת לחכות לפינגווינים, שאכן נראו בים חוששים לעלות לחוף בגלל תיירים שנעמדו להם קרוב לקן.
קצת שריקות ותנועות ידיים וברגע שהתיירים הלא ממושמעים זזים מהאיזור הפינגוונים החמודים יוצאים... קודם יוצא זוג ולאחר מכן יצא אחד נוסף.
על אף הזבובים המעקצצים שמחנו מאוד ששוב ראינו פינגוונים הפעם מסוג שונה.

 

חזרנו לאוטו ונסענו היישר לעיירה הקטנטנה פוקס נכנסנו לחברה היחידה באזור שעושה טרקים לגליישר ולאחר התלבטות הזמנו ליום למחרת טרק חצי יום הליכה על קרחון.
כשהגענו לצ'ק אין בטופ 10, ענבר יצאה מהרכב מיד ברגע שהיא הבחינה בטרמפולינה גדולה מרושתת...ומיד היא נכנסה לטרמפולינה לכמה שעות, מתישהו יהונתן הצטרף... ענבר הפכה לחובבת טרמפולינות וסלטיונרית מתקדמת :-)
קוריוז קטן, בערב שמענו בחדשות הניו זילנדיות שהטונגרירו שוב התפרץ...! בעקבות ההתפרצות שוב סגרו את המסלול, דרור ויהונתן התרגשו מהעיניין... הרי לפני בערך ארבעה שבועות שמחנו שפתחו אותו מחדש אחרי ההתפרצות האחרונה וכך הם יכלו לפני שלושה וחצי שבועות לעשות את המסלול... היה להם מזל!!
בעשר וחצי יצאנו שוב... הפעם לטיולון קטן באיזור בו יש תולעים זוהרות... אף פעם לא נמאס מהתופעה הנהדרת הזאת, ניצנוצים כחלחלים בין העצים.
הדרך קצת מפחידה אותנו (אותי ואת ענבר בעיקר) הולכים בחושך ומדי פעם דרור מאיר בפנס... על אף שלא מסוכן בניו זילנד, יש לנו הרגשה שעוקבים אחרינו... וברגע שאני פתחתי פנס גילינו מי עוקב אחרינו.... אופוסום או שניים.. ענבר דחפה אותנו לברוח מה"מפלצת" בגודל חתלתול בצעקות מבוהלות...שלא יאכל אותה ... (כנראה היא חשבה שהיא ציפור קטנה או קיווי תינוק).

חזרנו לחדר להתכרבלות בשמיכות... ולישון, קרררררר פה בלילה!

איזור וואנאקה 20.11

את הבוקר התחלנו בנסיעה לכיוון מאונט אספיירינג נשיונל פארק לכיוון הטרק שנקרא רוב רוי.
אתמול בערב הכננו את הילדים (בייחוד את ענבר) למסלול שמצפה לנו. הקראתי לה בלוג של משפחה שעשתה את המסלול בשנה שעברה, בעיקר בשביל שלא תופתע מההליכה הארוכה שחלקה בעליה.
התחלנו את המסלול בהליכה בשדות מרעה של כבשים לאורך הנהר עד לגשר החבלים בו חוצים את הנהר ומתחילים בטיפוס.

העליה מתחילה במתינות, אנחנו מתלהבים מצבע המים ומהצלילות בנהר ומהנופים של ההרים המושלגים מסביב, ואז העליה הופכת תלולה יותר וקשה יותר אני וענבר מנסות להיות גיבורות ולא להתבכיין... כל הדרך לאורך נהר הרוב רוי והמטה בקצה המסלול היא תצפית על קרחון הרוב רוי.
בדרך אני שואלת מטיילים אחרים אם נשאר עוד הרבה וכשאומרים לי שהגרוע מאחורינו אני מתעודדת וכשאומרים לי שהנוף שווה זה נותן לי מרץ.

התחלקנו לזוגות דרור עוזר ומושך את ענבר ויהונתן מעודד אותי.
אחרי כמעט שעתיים בעkיה (חמישה קילומטרים לכיוון) אנחנו מגיעים לתצפית... מהמם! הר מושלג, קרחון הרוב רוי מרשים, מפלים מכל עבר... חגיגה לאוהבים הטבע! ולקינוח אנחנו שומעים רעש חזק, כמו רעם מתגלגל ואני וענבר מצליחות לראות מפולת של קרח מהקרחון.

אחרי ארוחת צהרים קלה וצילומים אנחנו מוכנים לירידה... המוטיבציה של יהונתן לעשות את זה מהר הייתה הרצון שלו להספיק גם את הפאזלינג וורלד אחרי הצהרים.
ובכן... מסתבר שלרדת זה יותר מהר בייחוד אם יהונתן מדרבן לדילוגים בירידה... :-) בשעה וחצי כבר היינו באוטו.

הספקנו להגיע בארבע לפאזלינג וורלד.
שם נהננו מחדרי אילוזיות שונות שאת חלקם אנחנו מכירים ממוזיאונים שונים בארץ ובעולם אבל תמיד נחמד לעשות מחדש, וחלקם חדשים לנו.
כשסיימנו את חלק האילוזיות יצאנו למבוך אותו הצלחנו לעבור במינימום זמן ומרחק (יחסית)... לקח לנו קרוב לחצי שעה.
אחרי עצירה קטנה באגם וונאקה חזרנו עייפים אך מרוצים להולידי פארק.

 

הכנתי לארוחת ערב מוקפץ... ואני לא יודעת אם בגלל היום הארוך והמרחקים הארוכים שהלכנו ברגל... אבל כולם היללו את הארוחה שזה היה ממש מחמיא :-)