טה אנאו 14.10-15.10

הבוקר קמנו בעצלתיים וזה אחרי שהבנו שהיום יהיה גשום.
אחרי ארוחת בוקר טובה הלכנו לבדוק מה כדאי לעשות היום... בשביל זה יש i-site ... הבחורה הנחמדה מיד הסבירה לנו שאם אנחנו חושבים על המילפורד סאונד, היום הכביש סגור, ויכול להיות שגם למחרת...את זה ידעו מאוחר יותר. הזמנו בכל זאת מקומות לשייט, אם לא יהיה אפשרות להגיע לאזור אין בעיה לבטל.
כשהיא ניסתה למכור לנו טיולים נוספים בתשלום, הבנו שזה לא המקום בו יסבירו לנו על מסלולים באזור ולכן נסענו לעבר מרכז המבקרים של הפיורדלנד נשיונל פארק. שם המליצו לנו על מספר מסלולים באזור ביחוד על האזור בדרך למילפורד, בפיורדלנד נשיונל פארק.
בתחילת היום החלטנו להסתובב קצת מסביב לאגם טה אנאו ובתחילת הטרק קפלר באזור נהר waiau, עשינו טיולון קצר לסכר שלא האגם, ועברנו ליד תחילת המסלול של הטרק קפלר, והשתעשענו לנו בעוד גשר תלוי ובחיפוש אחרי ציפורים.

 

אחרי מעבר להצטיידות בחדר והעברת השייט ליום שישי (הסתבר שהכביש לא יפתח מחר), נסענו לכיוון המילפורד, עד למחסום. עצירה ראשונה במירור לייק (אגם מראה) מים צלולים ושקטים וההרים והצמחים משתקפים...כשהברווז המקומי לא עושה גלים במים. :-) טיול קצרצר של כעשר דקות ולאוטו.

המשכנו בנסיעה  בדרך מתחילים לראות את הנופים המפורסמים של הפיורדלנד אז עצרנו בתצפית התרשמות מהנוף. ממש קרוב לתצפית הגענו לאחד מהטיולונים שהקצבנו ליום זה הליכה של כחצי שעה למפלי מריאן ... הילדים כבר לא ממש מתלהבים מהמפלים, הטיול כולל הליכה נחמדה ביער עם זרימה חזקה של הנהר וכמובן שחוצים גשר תלוי מתנדנד במיוחד בדרך לאוטו.

נסיעה קצרה נוספת וסיבוב למפלי המבולדט, כבר בתחילת המסלול אנחנו מבינים שהפעם המפלים מרשימים.
נראה כאילו בשלושה מפלים כמעט צמודים יש נפילה של כמעט 200 מטר. גם האדישים שבנינו (יהונתן וענבר) מתלהבים. אני התלהבתי בייחוד מצבע המים בנהר הצמוד (זה מין קטע שלי בכל הנסיעות להתלהב ממים צלולים בצבעי טורקיז... ממש פטיש).

 

מיום שנראה היה כאילו נשב בחדר ונצפה בגשם עשינו כמה טיולים ומקסימום קצת טיפטף... אבל לא שבר אותנו.
למחרת חזרנו לאזור לטיול קצת יותר רציני... הגענו לנקודה שנקראת The Divide שם נמצאת נקודת הסיום של מסלול רוטברן.  הכוונה במסלול היתה להגיע לקי סאמיט. המסלול אמור להיות של שלוש שעות (הלוך חזור) לתצפית על ההרים.
לענבר כואבת הרגל כבר כמה ימים... היא קצת עיקמה אותה, אז כעבור 40 דקות של עליה קשה למדי, הכאבים ברגל הכריעו אותה ואנחנו הסתובבנו לפני ההגעה לתצפית ... וכרגיל רק דרור ויהונתן המשיכו את כל המסלול.
הם סיפרו לנו שהנופים היו מאוד יפים ובהמשך העליה הפכה לקשה יותר, אז אולי טוב שלא המשכנו, אבל כעיקרון לא נשאר לנו עוד הרבה. קצת הצטערתי שלא השלמנו את המסלול... אבל הבריאות שלה חשובה יותר.

חזרנו די מוקדם לטה אנאו ולשימחתנו גילינו שהכביש למילפורד יפתח מחר בבוקר, אז לא נפספס את גולת הכותרת של ניו זילנד... הידד :-)