איזור וואנאקה 20.11

את הבוקר התחלנו בנסיעה לכיוון מאונט אספיירינג נשיונל פארק לכיוון הטרק שנקרא רוב רוי.
אתמול בערב הכננו את הילדים (בייחוד את ענבר) למסלול שמצפה לנו. הקראתי לה בלוג של משפחה שעשתה את המסלול בשנה שעברה, בעיקר בשביל שלא תופתע מההליכה הארוכה שחלקה בעליה.
התחלנו את המסלול בהליכה בשדות מרעה של כבשים לאורך הנהר עד לגשר החבלים בו חוצים את הנהר ומתחילים בטיפוס.

העליה מתחילה במתינות, אנחנו מתלהבים מצבע המים ומהצלילות בנהר ומהנופים של ההרים המושלגים מסביב, ואז העליה הופכת תלולה יותר וקשה יותר אני וענבר מנסות להיות גיבורות ולא להתבכיין... כל הדרך לאורך נהר הרוב רוי והמטה בקצה המסלול היא תצפית על קרחון הרוב רוי.
בדרך אני שואלת מטיילים אחרים אם נשאר עוד הרבה וכשאומרים לי שהגרוע מאחורינו אני מתעודדת וכשאומרים לי שהנוף שווה זה נותן לי מרץ.

התחלקנו לזוגות דרור עוזר ומושך את ענבר ויהונתן מעודד אותי.
אחרי כמעט שעתיים בעkיה (חמישה קילומטרים לכיוון) אנחנו מגיעים לתצפית... מהמם! הר מושלג, קרחון הרוב רוי מרשים, מפלים מכל עבר... חגיגה לאוהבים הטבע! ולקינוח אנחנו שומעים רעש חזק, כמו רעם מתגלגל ואני וענבר מצליחות לראות מפולת של קרח מהקרחון.

אחרי ארוחת צהרים קלה וצילומים אנחנו מוכנים לירידה... המוטיבציה של יהונתן לעשות את זה מהר הייתה הרצון שלו להספיק גם את הפאזלינג וורלד אחרי הצהרים.
ובכן... מסתבר שלרדת זה יותר מהר בייחוד אם יהונתן מדרבן לדילוגים בירידה... :-) בשעה וחצי כבר היינו באוטו.

הספקנו להגיע בארבע לפאזלינג וורלד.
שם נהננו מחדרי אילוזיות שונות שאת חלקם אנחנו מכירים ממוזיאונים שונים בארץ ובעולם אבל תמיד נחמד לעשות מחדש, וחלקם חדשים לנו.
כשסיימנו את חלק האילוזיות יצאנו למבוך אותו הצלחנו לעבור במינימום זמן ומרחק (יחסית)... לקח לנו קרוב לחצי שעה.
אחרי עצירה קטנה באגם וונאקה חזרנו עייפים אך מרוצים להולידי פארק.

 

הכנתי לארוחת ערב מוקפץ... ואני לא יודעת אם בגלל היום הארוך והמרחקים הארוכים שהלכנו ברגל... אבל כולם היללו את הארוחה שזה היה ממש מחמיא :-)