גולדן ביי 3.10

היום חשבנו שיהיה יום גשום ... כך הייתה התחזית. אבל המטאורולוג הפרטי שלנו (דרור) בדק היטב את המפות, והודיע שנראה שבשתים עשרה אפשר יהיה לצאת לטייל "קצת" באזור כי השמים מתנקים וכך היה.
קמנו יקיצה טבעית... אכלנו בוקר ישראלי התארגנו ויצאנו לעבר הגולדן ביי, מרחק של כשישים קילומטר ממוטואקה.
הדרך מפותלת בין ההרים ואני והילדים מרגישים את ארוחת הבוקר. בראש ההר יהונתן ודרור הולכים לתצפית וחוזרים מרוצים... ראו את המפרץ של מוטואקה מלמעלה.

ירדנו לטאקקה ונכנסנו ל-i (אניפורמיישן).. לא היינו סגורים על מה יש לראות באיזור...
האישה הנחמדה ב-i המליצה לנו ללכת למבוך טבעי באיזור... the grove. לא הבנו בדיוק על מה מדובר אבל בהמלצתה נסענו למקום. אפילו שלא היה סימון כמו שצריך.. מה שלא אופייני לניו זילנד, הצלחנו להגיע למקום. פינת חמד אמיתית, הלכנו בתוך צמחיה עבותה ותצורות סלעים ובאמת הרגיש לנו כמו מבוך, סיבוב של חצי שעה עם תצפית יפה על האזור ואנחנו שוב באוטו.

הפעם החלטנו לנסות להגיע למפרצים של האייבל טזמן. נסענו כחצי שעה מפותלת בדרכי עפר עד שהגענו לשלולית גדולה ולא יכולנו להמשיך... התבאסנו, דרור רצה לנסות כביש עפר נוסף למפרץ אחר, אבל לי ולילדים זה הספיק.
נסענו לשוב לכיוון טאקקה שם בקצה העיר נמצאים מעיינות טה ווייקורופופו הנובעים בקצב אדיר מהאדמה והמים צלולים ביותר (יש האומרים הצלולים בעולם). כמובן שעשינו עוד הליכה לאורך הנהר של הנביעה ולנביעות היפיפיות.

כשסיימנו עם המעיינות דרור הודיע לילדים ש"אחרי שהיינו בצד הצפוני והצד הדרומי של האי הצפוני אנחנו נוסעים לצד הצפוני של האי הצפוני..." וכך היה... אחרי שקצת התבלבלנו עם מה שהוא אמר :-)
נסענו לכיוון חוף פאראריקי שהוא בעצם הקצה הצפוני בצד של החוף המערבי הפראי.
קיבלו את פנינו רוח עזה... אבל החלטנו לצאת לטיול... קילומטר לכל כיוון.
מתחילים בהליכה בתוך אזורי מרעה עם המון כבשים, וכשמתקרבים לאזור החוף הולכים על חול בין עצים וצמחים של אזור חוף.

הגענו לאזור החוף ומה שנותר היה לחצות דיונת חול ענקית ברוח מערבית חזקה והחול מצליף ומשייף את העור (דרור קרא לזה טיפול פנים...). אני וענבר התייאשנו התחילת הדרך, קצת כואבת לי הרגל מההליכות אז ויתרו לנו. מרחוק נראה שדרור ויהונתן בקושי זזים מול הרוח וכעבור חצי שעה הם חוזרים מרוצים שראו את הקשת היפיפיה שיש בתוך הים.

החזרה לאוטו מאוד מהירה יחסית (רוח גבית) ואנחנו חוזרים ממש לפני שקיעה לטופ 10... וזה מה שנקרא אצלנו יום באיזי.