יום שלישי, 6 בנובמבר 2012

פיקטון - מותקה 1.11

את הבוקר פתחנו בתצפית מלמעלה על המפרץ של פיקטון. משם התחלנו בנסיעה לכיוון נלסון. חלק גדול מהדרך המפותלת עובר בצמוד למפרצים יפיפים עם מים בצבע תורכיז.








נסענו להאפי ואלי... חוות ענק של משפחה שהאטרקציה המרכזית שם זה אומגה ענקית באורך של יותר מקילומטר וחצי. החלטנו שהפעם כולנו עושים... אפילו אני.
העלו אותנו בדרך חתחתים לעבר האומגה ... הלבישו אותנו במעילים, כובעים ומשקפי הגנה. הניו זילנדי החביב ציחקק והתבדח על חשבוני בחוש הומור ניו זילנדי מוזר. ו.... יצאנו לדרך ... ירידה במהירות של כ-90 קמ"ש וכשחשבתי שנגמר הסתבר שעוברים את הכל שוב... הפוך, זה בא לי בהפתעה!
וכשזה נגמר הניו זילנדי החביב שאל עם בא לנו פעם נוספת חינם... הילדים ודרור צעקו YES! ואני צעקתי NO! אז הורידו אותי.... וכולם עשו פעם נוספת בשמחה.
מה ששכחתי לציין בהתחלה זה שכבר מאתמול ענבר עם חום ולא מרגישה טוב והבוקר יהונתן הצטרף.... אז עם החום וכאבי הראש הם עדיין צהלו משמחה.





יוצאים לסיבוב שני :-)



בגלל המצב הבריאותי החלטנו לסיים בזה את היום. קצת קניות לשלושה ימים בדירונת הנחמדה שלנו בטופ טן ולקינוח שר הטבעות בהמשכים.

2 תגובות:

  1. כל הכבוד על האומץ.
    בסוף עוד נשמע שהחלטתם לקפוץ בנג'י? אני מקווה שלא.
    תמשיכו ליהנות אנחנו פה נהנים יחד איתכם
    נשיקןת

    השבמחק
  2. יופי של חוויה הבנג'י הזה, אילו הייתי בגילכם גם אני הייתי מצטרפת אבל לא היתה לי הזדמנות לעשות כאלה מסעות כשהייתי צעירה. רק בדיסני לנד עליתי עם כולם, כולל נורית בת השנה לנסיעות משוגעות (במושגים שהיו קיימים אז) וכנראה שלכן שאין לה פחד מכלום עד היום. מהתגובה של עדנה הבנתי שהיא היתה רוצה שתסתכנו כמה שפחות, אבל שיקול דעתכם מקובל עלי.
    לא סיפרתם לנו על הילדים החולים, ואני מקווה שהם כבר באמת הבריאו. האם הצטיידתם בכמה תרופות מן הארץ שיכולות לעזור במצבים כאלה??? אני מאוד מקווה שכן. ברור לכם שאני ואורי זורחים משמחה ושותפות בכל פעם שאנחנו רואים וקוראים את הבלוג. מרגישים קרובים וחווים מרחוק יחד אתכם את הטיול. נשיקות חמות ואחלמה מהירה לחולים.

    השבמחק