וואנאקה לפוקס גליישר 21.11

התחלנו בנסיעה לכיוון הפוקס גליישר, בלי לדעת ממש מה יש בדרך... אני אוהבת את הימים האלו שאנחנו מופתעים ממה שאנחנו רואים... היום עם האינטרנט, הבלוגים והמידע בד"כ אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים ואיך זה נראה... כמובן שאין כמו מראה עיניים אבל עדין אני שמחה להיות מופתעת...
בדרך לפוקס גליישר יש כביש אחד בלבד והוא שוב עובר בפארק היפיפה מאונט אספיירינג, אנחנו רואים שלט "בלו לייק" וחניון.. עם שם כזה מבטיח, אנחנו עוצרים.
המסלול של חצי שעה הליכה (1.5 קילומטר) בדרך שני גשרים תלויים מתנדנדים וצבע המים בנחל/אגמון לא מאכזב. אנחנו מתצפתים מהגשר התלוי על מי הטורקיז הצלולים אני כרגיל מתלהבת מצבע המים.
אחר כך ירדנו לעבר הנהר, הילדים ירדו קצת לפני וכשהגעתי גיליתי שהילדים כבר התחילו בבניית רוג'ום משלהם. האמת, זה היה מתבקש לאור העובדה שלשפת הנחל בנויים עשרות כאלה.

המשכנו בנסיעה, שוב עצירה... הפעם ראינו כבר מהכביש שמדובר במפל מרשים.

בסוף הירידה הנופית לאורך נהר האסט נכנסנו ל-i שם המליצו לנו על שתי עצירות נוספות בדרך.
האחת תצפית נייטס פוינט על החופים המערביים של ניו זילנד, קצת הזכיר לי את כביש מספר אחד בקליפורניה.

והעצירה השניה היא כבר טרק קטן של כשעה וחצי (5 קילומטר) לחוף מונרו בו יש סיכוי לראות את הפינגוויננים של הפיורדלנד.
ההליכה ברובה ביערות גשם יפיפים, חזרנו לעצי השרכים שדומים לדקלים, השביל מסודר ואנחנו תופסים קצב ומגיעים בשלושים וחמש דקות לחוף.
החוף מאוד יפה... אבל קצת קשה לנו להינות מהנופים היפים כשסביבנו כמויות אדירות של זבובי חול טורדניים.
החלטנו בכל זאת לחכות לפינגווינים, שאכן נראו בים חוששים לעלות לחוף בגלל תיירים שנעמדו להם קרוב לקן.
קצת שריקות ותנועות ידיים וברגע שהתיירים הלא ממושמעים זזים מהאיזור הפינגוונים החמודים יוצאים... קודם יוצא זוג ולאחר מכן יצא אחד נוסף.
על אף הזבובים המעקצצים שמחנו מאוד ששוב ראינו פינגוונים הפעם מסוג שונה.

 

חזרנו לאוטו ונסענו היישר לעיירה הקטנטנה פוקס נכנסנו לחברה היחידה באזור שעושה טרקים לגליישר ולאחר התלבטות הזמנו ליום למחרת טרק חצי יום הליכה על קרחון.
כשהגענו לצ'ק אין בטופ 10, ענבר יצאה מהרכב מיד ברגע שהיא הבחינה בטרמפולינה גדולה מרושתת...ומיד היא נכנסה לטרמפולינה לכמה שעות, מתישהו יהונתן הצטרף... ענבר הפכה לחובבת טרמפולינות וסלטיונרית מתקדמת :-)
קוריוז קטן, בערב שמענו בחדשות הניו זילנדיות שהטונגרירו שוב התפרץ...! בעקבות ההתפרצות שוב סגרו את המסלול, דרור ויהונתן התרגשו מהעיניין... הרי לפני בערך ארבעה שבועות שמחנו שפתחו אותו מחדש אחרי ההתפרצות האחרונה וכך הם יכלו לפני שלושה וחצי שבועות לעשות את המסלול... היה להם מזל!!
בעשר וחצי יצאנו שוב... הפעם לטיולון קטן באיזור בו יש תולעים זוהרות... אף פעם לא נמאס מהתופעה הנהדרת הזאת, ניצנוצים כחלחלים בין העצים.
הדרך קצת מפחידה אותנו (אותי ואת ענבר בעיקר) הולכים בחושך ומדי פעם דרור מאיר בפנס... על אף שלא מסוכן בניו זילנד, יש לנו הרגשה שעוקבים אחרינו... וברגע שאני פתחתי פנס גילינו מי עוקב אחרינו.... אופוסום או שניים.. ענבר דחפה אותנו לברוח מה"מפלצת" בגודל חתלתול בצעקות מבוהלות...שלא יאכל אותה ... (כנראה היא חשבה שהיא ציפור קטנה או קיווי תינוק).

חזרנו לחדר להתכרבלות בשמיכות... ולישון, קרררררר פה בלילה!